‫המלצות לפריז – סיבוב שני‬

באוקטובר, ממש לפני שהתחילו הלימודים, טסתי שוב לגיחה קצרה לפריז. את הפוסט הקודם שלי בטח כבר קראתם, ובביקור הזה חזרתי שוב לרוב המקומות שביקרתי אז, אבל גיליתי כמה חדשים טובים, גם בהמלצת דיוויד ליבוביץ (אותו לא פגשתי הפעם), וגם בהמלצתכם! אז החלטתי שמספיק חשוב לכתוב עוד פוסט ולהעביר הלאה את ההמלצות הבולטות יותר, ששוות ביקור מיוחד משל עצמן.

אז מה היה לנו כאן?

PAIN DE SUCRE
מאפייה יפהפיה בעלת שני סניפים צמודים – אחד למאפי שמרים ודברים מלוחים, והשני הוא הפטיסרי עם העוגות והקינוחים. בדומה לשאר הפטיסריס שדיווחתי עליהן בעבר – גם כאן יש דלפק תצוגה רחב מזכוכית, ומה שתראו בו יגרום ללסת שלכם לצנוח וללשון שלכם, כולל כל בלוטות הרוק, להתגלגל החוצה בכניעה. אלוהים אדירים.

לבחור רק משהו אחד (או אפילו שניים) מכל המיצג המתעתע זה כמעט התעללות. בתור אחת שלא משתגעת על שוקולד (אל תירו בי) הבחירה שלי קצת יותר קלה, אז הלכתי על הדברים הבאים:

טארט "צ'אמפסלה": בסיס מבצק שקדים פריך, קרם ליים ירוק, תפוחים מקורמלים ברוזמרין, וקרם רוזמרין לציפוי.

טארט רך, קרמי, "רוזמריני" בדיוק במידה (בעיקר בריח, פחות בטעם), ונפלא.

טארט "פולי דוס": בסיס בצק שקדים פריך, מחית מנגו, אננס ופסיפלורה, קרם חלב שקדים ומי זהר. אני משוחדת כי אני חולה על מי זהר (שנקראים גם מי פריחת הדרים, ומהשם הזה קל יותר לדמיין את הניחוח התפוזי והמרענן שלהם), אבל הטארט הזה גם היה מעולה.

ועוד בגזרת מי הזהר: אקלר יפהפה במילוי קרם תפוזים ומי זהר, אותו חיסלתי תוך שלוש וחצי שניות בערך.

טעמתי גם מרשמלו פיסטוק, שלא הלהיב אותי במיוחד.

בסניף של המאפים ליד אכלתי גם קרואסון נפלא, פריך, ומתפצפץ, ופודינג אורז שנמכר בצנצנת אישית קטנטנה ויפהפיה (אותה כמובן שמרתי. הלו, שכחתם עם איזו רומניה יש לכם עסק?). הפודינג הגיע בכמה טעמים, ואני בחרתי בזה שהוגש עם שכבה עבה ופלילית של קרמל מומלח בתחתית. רבותי, מי שעד היום קופץ עלי על הקטע שלי עם מלח ומתוקים, נא לנסוע לפריז ולטעום ביס מהדבר האלוהי הזה לפני שאתם מדברים. אין ביקום הזה שום דבר שמשתווה בטעמו לרוטב קרמל מומלח, ואף אחד לא יזיז אותי מדעתי זו. אני עדיין מנסה למצוא גרסה טמבל-PROOF לקרמל כדי לפרסם בבלוג ומאוד קשה לי עם זה. לא כל אחד יכול להכין קרמל בקלות, וראיתי גם קונדיטורים מוכשרים ומהוללים שורפים קרמל ומתחילים מחדש. הממ, כן, איפה הייתי? אה, פה.

בקיצור, חובה!

Pain de Sucre
rue Rambuteau 14
Metro: Rambuteau

ERIC KAYSER

על המאפייה הזו המלצתי בכמה מילים בפוסט הקודם, והפעם חזרתי להמליץ על משהו ספציפי: לחם הדגנים שלהם פשוט לא מהעולם הזה. אם תסתובבו עם לחם פרוס שכזה בתיק, כל היום תמצאו את עצמכם נכנסים למעדניות ולשווקים ורק מחפשים דברים למרוח עליו. אני עשיתי את זה עם ממרח קרמל מומלח וחמאה מלוחה. לא הייתי צריכה הרבה מעבר! אבל גבינה מסריחה גם תלך על זה טוב. גם קרואסון השוקולד של קייזר, באופן מפתיע, טעים ופריך ומתפצפץ. יאם בם בידי בם.

Eric Kayser Boulangerie
16, rue des Petits Carreaux
(על הקצה הצפוני של רח' Montorgueil המשגע)
Metro: Sentier‎

LIBRAIRIE GOURMANDE

במרחק הליכה מהמאפייה של קייזר, כמה נוח, נמצאת חנות ספרים עצומה רק של ספרי בישול. בקומה התחתונה יש ספרים בצרפתית (ששווים עלעול, למרות מגבלות השפה, כי חלק מהם מהממים ממש), ובקומה העליונה ספרים באנגלית. מבחינת מחירים, אין מציאות של ממש, אבל כל כך כיף לשבת שם על הספה למלעלה ולעלעל עד אינסוף (לעובדים לא אכפת). את כל הספרים שרק חלמתם שיביאו לסטימצקי, תמצאו שם. בחלק מהמקרים פשוט שווה להתאפק בסבלנות, לרשום את שמות הספרים על פיסת נייר, ולהזמין מהאינטרנט כשחוזרים הביתה, כי זה פשוט יותר משתלם (אפילו כולל משלוח). כך עשיתי עם שני ספרים של ג'יימי אוליבר, ותוך שבוע הם חיכו לי בבית, ב-25% פחות כסף, ובלי המשקל הכבד במזוודה.

Librairie Gourmande
92/96 rue Montmartre
Metro: Sentier‎

A L’ETOILE D’OR

חנות הממתקים של מדאם דניס אקבאבו לא דומה לשום חנות ממתקים שראיתם אי פעם. ברגע שתיכנסו, מיד אחרי שדניס (שעם שתי הצמות הבלונידינות שלה נראית בול כמו היידי בת ההרים) תדאג לברר בדיוק מי אתם, מאיפה אתם, ואיך הגעתם אליה, היא תושיב אתכם על כיסא, תושיט לכם מגש, ותזמין אתכם לזלול ממתקים מכל הבא ליד. את החשבון היא מגישה בסוף לפי כמות הסוכריות שאכלתם (בערך 25-50 סנט לסוכריה, לא זול) ואני יכולה להבטיח לכם כבר מעכשיו שאתם תאכלו הרבה יותר ממה שהתכוונתם. דניס היא אחת מהמשווקים היחידים של סוכריות הטופי המפורסמות והמהוללות של הנרי לה רו. והסוכריות האלה, חבר'ה, תלמדנה אתכם איזה טעם אמור להיות לסוכריית טופי. אין דברים כאלה. הסוכריות באות בשלל טעמים, וכל אחד מהם דורש 3-4 דגימות חוזרות רק כדי לוודא שזה באמת הסוכריה הכי טעימה שטעמתם בחייכם. כל אחת יותר טעימה מהשנייה:

השוקולדים מסתתרים בדלפק במרכז החנות, וגם שם חגיגה:

אם אתם מרגישים נהנתנים במיוחד, תוכלו להתענג על חפיסה מהשוקולדים היוקרתיים של ברנשון, כ-50 שקל האחד (לא טעמתי, אבל שמעתי שהם טובים מאוד ושווים כל שקל). לידם נמצאות החפיסות הצנועות בהשוואה (רק 22 שקל לאחת), ודניס אמרה שהחבר שלה "דאוויייייד" מת עליהן – בצדק: השכבה התחתונה היא עוגיה ביתית, מעליה ממרח קרמל מלוח, והכל מצופה בשוקולד מריר. חגיגה של טעמים ומרקמים בפה – מדהים. מאמםםם. אם אתם מגיעים, תמסרו לדניס ד"ש ממני.

עוד קטע נחמד – ההליכה שבין תחנת מטרו Pigalle לחנות עוברת דרך רחוב מדליק (Rue Duperré) שכל כולו חנויות של גיטרות חשמליות.

A l’Etoile d’Or
30, rue Fontaine
Metro: Blanche/Pigalle

BREIZH CAFE

במרחק נסיעת אופניים קצרה מהמלון שלי נמצא הקפה הקטן והמיוחד הזה. אך לא מדובר בבית קפה רגיל – הבעלים הגיע ממחוז בראטן שבחלק הצפון מערבי של צרפת – מקום שהתפרסם בעיקר בזכות א. החמאה הפסיכית שלו, ב. הקרפים הכהים שלו, אותם המקומיים נוהגים להכין מתערובת דלילה של קמח כוסמת ומים. הא? כן. וכך גם נראה התפריט: קרפים על קרפים על קרפים. בכל מיני ווריאציות.

אני אכלתי לעיקרית קרפ עם נקניק, גבינה צהובה, וביצה עין, וזה היה פלילי ומענג בדיוק כמו שזה נראה. לקינוח אכלתי עוד קרפ – נחשו עם מה? כן, קרמל מומלח.

במקום מגישים גם רוויון מקומי ממחוז בראטן (שנקרא lait ribot, על זה המליץ, כמובן, לייבוביץ), ולמרות שאמורים לטבול בו את הקרפ, אני פשוט שתיתי אותו ככה מהקערה, כמו שהוא, לתדהמת כל הסועדים שסביבי. הלו חבר'ס, בבית אני שותה ליטרים של השיט הזה ישירות מהמקרר, אז לא חייבת לכם דין וחשבון. ודאאפ! שימו לב, יש גם תפריט מרשים ביותר של סיידרי תפוחים, גם הם כולם מבראטן. הדבר הכי כיפי במקום הזה הוא שאין עליו פוזה, בניגוד למקומות אחרים. לא צריך להתלבש יפה, לא צריך להזמין מקום, ולא צריך משכנתא. אפשר לסגור שם ארוחה כיפית, מפנקת וחסרת גחמות בפחות מ40 שקל. אה, והוא גם פתוח בימי ראשון, זה בכלל לא מובן מאליו. רוצים לנסות את מזלכם בבית? גב' סמיטן הכינה גירסה משלה ודיווחה.

Breizh Café
109, rue Vieille du Temple
Metro: Filles du Calvaire‎

BISTRO JADIS

הארוחה הכי טובה שלי בפריז, ללא ספק. מסעדת שף קטנה ואינטימית (חובה להזמין מקום!), והשף מסתובב לו בנחת בין השולחנות, בשיא הסרוויס, ומתמנגל. התפריט משתנה לו כל יום בהתאם למצאי בשוק. במקום עם אוכל באיכות כזו הייתי מצפה להשאיר את המכנסיים תמורת ארוחת ערב, אבל לא – יש עסקיות לילה – 36 יורו לארוחה בת שלוש מנות (ראשונה, עיקרית, וקינוח). וכל מנה פצצת אטום מולקולרית, יפהפיה, ויצירת אומנות בפני עצמה.

למנה ראשונה אכלתי שרימפס קריסטל ענקי ברוטב של, קבלו, תירס, כורכום, ופופקורן. מנה אדירה. מעולם לא טעמתי שרימפס טרי, בשרני וטעים כל כך. השרץ הזה לוקח את כל האוכל שזללתי בצ'ינקווה טרה, כפר הדייגים שהייתי בו באיטליה לפני שנתיים. לעיקרית אכלתי קוביות סטייק פילה עם "מקרוני אנד צ'יז" בפרשנות צרפתית מקורית.

הקינוח של העסקית היה גליל מרנג מצופה בגלידת ערמונים ביתית, פצפוצי אורז, דבש ורוטב שוקולד. הוא היה כל כך טעים, שלא הצלחתי להחזיק את עצמי והזמנתי עוד קינוח כדי לוודא שאני עדיין חיה.

פנה קוטה בניחוח טונקה וקפה, בשכבות עם קומפוט אגסים וקוביות עוגה, והכל ברוטב, wait for it, קרמל מומלח אלוהיייייי. כשהשף חלף לו לסיבוב דאווינים הוא קלט אותי מפזרת לי באקסטזה עוד מלח גס על הקרמל מלמעלה, וניגש לקשקש. כששאלתי אותו בצרפתית מקרטעת ממה עשוי הרוטב המעולה של השרימפס, הוא נשבע שמדובר רק בחלב, כורכום (נא להגות במבטא צרפתי כבד), ותירס. נו שוין. המסעדה נמצאת ברובע ה-15 הנידח והדרומי, אבל שווה כל דקת טרחה של הגעה. האוכל נפלא, האווירה שקטה ורומנטית והשירות מדוקדק וענייני.

אז מה עוד?!
ממליצה מאוד על שירות האופניים העירוני VELIB. מדובר במאות, אם לא אלפי, תחנות אופניים שפזורות בכל חור בעיר, מהן אפשר לשכור אופניים לטווח קצר, ולהחזיר בכל תחנה אחרת (בדיוק כמו תל-אופן בתל אביב). פעם התענוג היה שמור לאנשים שהיה להם כרטיס אשראי מיוחד עם צ'יפ, אבל היום כל תייר יכול להכנס לאתר, לקנות פס של 7 ימים בזיל הזול, ולהתפנן לו בכל העיר כמעט בלי חשבון (30 דק' ראשונות של רכיבה חינם). אני קניתי בנוסף גם פס שבועי למטרו (כ-13 יורו + 5 יורו חד פעמי על כרטיס מגנטי שנשאר שלכם לנצח) והייתי מסודרת. כששילמתי אונליין קיבלתי על המקום קוד של 8 ספרות והחלטתי על ססמא, אותם הקשתי בכל תחנה כדי להוציא אופניים. לכל המקומות שצויינו בפוסט זה השתמשתי, לפחות בחלק מהדרך, באופניים האלו. בעיר יש המון שבילי אופניים ייעודיים (כמו שצריך, לא כמו "שבילי האופניים" הכסת"חיים שיש בתל אביב), והתחנות זמינות 24 שעות ביממה, בניגוד לתחבורה הציבורית שנפסקת סביב חצות.

סבבה. אז מה עוד?
פייר הרמה, מהפוסט הקודם, נשאר טעים כשהיה.

הפעם לא וויתרתי על המילפיי (עוגת שכבות של בצק עלים עם מלית פרלינה ואגוזי לוז). משהו לא מהעולם הזה.

ההפתעה הגדולה – קרואסון "איסאפן" מצ'וקמק שישב לו בודד ועצוב בצד התגלה כהברקה שלא תיאמן – קרואסון בטעם וורדים, שקדים, ליצ'י ופטל.

באיזור סן ז'רמן הטרנדי שווה להסתובב באופן כללי, אבל רחוב Bonaparte הוא אטרקציה יוצאת דופן. אם מזדמן לכם לטייל בגני לוקסמבורג, אני ממליצה למצוא אותו אחרי שאתם יוצאים – הוא יוצא לכיוון צפון מהפינה הצפון-מערבית, ויש בו המון פינות חמד קטנות.

במס' 35, לדוגמה, יש חנות ספרים שנקראת ASSOULINE עם ספרים יפהפיים, כבדים, ומעוצבים היטב (שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, לא לקנות ולא לסחוב את הכובד במזוודה). הנושאים נעים בין בישול, לייפסטייל של אנשים מפורסמים ועשירים, עיצוב הבית, אופנה, וכד'. יש גם ספה נוחה ואפשר לשבת, לעלעל, ולשקוע בחלומות על חיים פוטוגניים בצל עצי דקל בקריביים.

אחר כך אפשר לדדות לחנות השוקולד הסמוכה ולזלול שוקולדים עם מילוי אלמותי (כן, ניחשתם).

וגם להתפעל מהאריזה הגאונית (שמרתי, שמרתי). צפונה משם יש גלריות אמנות מהממות, וחנויות אספנים קטנות ויפות.

במס' 21 יש גם סניף של LADUREE, עם פארק קטן וחמוד ממול.

פה אפשר לשבת בניחותא לוודא שהקוני אמאן עדיין טעים כמו שזכרתם מהפעם הקודמת.

תשאירו קצת פירורים ליונים.

בשוק Marche d'Aligre עדיין שולטים האלג'יראים ביד רמה, והכי כיף להפתיע אותם בצ'יט צ'ט בערבית, ואז הם לא מבינים מאיפה באתם עליהם.

בחנויות הסמוכות קניתי גוש נאה של גבינת עיזים רכה ופירקתי לה את הצורה יחד עם בגט ופטל טרי.

אז אלה היו ההיילייטס של הטיול שלי – הדובדבנים שבקצפת. יש לכם עוד המלצות? דווחו בתגובות.
לחצו כאן לקריאת הפוסט הקודם על פריז, עם שלל המלצות נוספות.
בקרוב – מתכון מעולה לתבשיל עוף חורפי וסמיך, עם 4 מרכיבים בלבד.

עדכון - למי שקצת לחוץ מההתנהלות עם התפריטים במסעדות בלי לדעת צרפתית, כאן יש מילון צרפתית-אנגלית להמון מושגי אוכל שיעזור לכם לפענח 90% מהמילים בתפריט. אני ערכתי אותו לקובץ וורד והדפסתי לי עותק שיהיה בתיק. בסוף לא נגעתי בו :)

אם אתם סקרנים לראות את פריז בצורה קצת יותר "חיה", לכו לאיבוד בקליפים המעולים של דיוויד לבוביץ בפריז. תתחילו עם ההוא שבשוק, ואז לא תוכלו להפסיק ותצטרכו לראות את כולם.