‫תורת המיץ הסחוט הביתי‬

את המיץ הזה אני מכינה בחודשיים האחרונים, כמעט כל בוקר, בחדווה רבה. על כל טרנד המיץ הירוק הזה אפשר היה לשמוע לאחרונה אם פתחתם קצת אוזניים, אבל בחיים לא חשבתי שאני אהיה הטיפוס שמכין את השטויות האלה. אני לא מחוברת לצ'קרות שלי, לא מתחברת ליוגה, ובטח ובטח שאין לי בבית מכונה מפלצתית שהופכת כל עצם דומם למיץ סחוט טרי. עד שנתקלתי בפוסט הזה בבלוג פורטוגזי ממיס לבבות.

"עזבו שטויות," הפוסט אומר, פחות או יותר, "תתחילו מכמה דברים בסיסיים: תפוח, קצת תרד, ומים. תטחנו אותם בבלנדר ותסננו". תקבלו מיץ ירוק יפהפה עם טעם שהוא קרוס בין מיץ תפוחים ללימונדה. התרד לא מורגש בעליל, והגוף חוגג על כל הוויטמינים והמינרלים. שדרוגים למתכון הבסיס הזה יש עד בלי די, ואפשר גם לעשות אותם בהדרגה, לאט לאט, ורק אם מתחשק. בקיצור, התמכרתי, ונפתח לי עולם שלם של מיצים מעולים בצבעים מתעתעים.

אנשי השאנטי תמיד אומרים "החיים זה עניין של איזון", וכך גם ההתעסקות עם המיצים האלה. הפוסט הזה יספק תחמושת לבריאותנים, שתכף יגיעו וירטנו שהבלנדר בכלל מחמצן את הירקות יותר מידי, הרבה יותר ממסחטת הניו אייג' בשיטת הצנטריפוגה האיטית שקנו ב-1300 ₪ בשבוע שעבר. ומה החוכמה להוסיף סוכר וממתיקים למיץ בריא להפליא? וכי למה מוסיפים מים ומדללים את המרקחת המרוכזת והיקרה מפז? ומה בדבר כל הריסוס והג'יפה שמרססים על עלי הסופרמרקט שלנו היום? אז כל זה נכון והגיוני, אבל גם אם לא תכינו את המיץ הזה מירקות אורגנים שקטפתם זה עתה מהחצר, וגם אם לא תצרכו אותו כל יום לפנות בוקר עם שיעור הטאי צ'י מול הזריחה, הוא עדיין יעשה לכם טוב ולגוף שלכם עוד יותר. גם אם תכינו אותו רק פעם בשבוע, מירקות פשוטים מהסופר. אז זה לא יהיה זהה למיץ שבספא המעצבים האורגני ההוא מחוץ ללוס אנג'לס, אבל זה יהיה נפלא. ועדיף קצת בריאות מבלי בריאות בכלל. ואם המיצים צריכים קצת תגבור מתוק חיצוני, זה בסדר, נזרום. המתכונים פורסמו לראשונה במדור שלי ב"זמנים מודרניים".

אז מתכון הבסיס, כאמור, מבוסס על פטנט שאמור להפטר מהצורך במסחטת המיצים היקרה והאימתנית שתופסת נדל"ן יקר במטבח, ומצריכה גם שטיפה מסורבלת ומייגעת אחרי כל שימוש. הפתרון הוא שימוש בבלנדר (ואם אין, גם פוד פרוססור יהיה תחליף סביר) – טחינת כל מרכיבי המיץ עם קצת מים, ואז סינונם דרך בד כותנה דקיק כלשהו. המיץ המתקבל מדהים בטעמו ובצבעו, ואחרי שלוק אחד ממנו כל מה שתרצו זה רק לגמור את כל הכוס בבת אחת וכבר להתחיל לתכנן על איזו ווריאציה תכינו בפעם הבאה. האפשרויות הן אינסופיות:

השטיק עם הבלנדר והסינון מאפשר להפיק מיץ ממרכיבים שלא חלמתם אפילו לסחוט מהם מיץ. והעובדה שאנחנו משתמשים בבסיס טעמים טוב (תפוח + לימון + מים, על משקל המיץ תפוחים/לימונדה), מאפשרים לכם להנות מכל היתרונות הבריאותיים של דברים שאתם לא תמיד טורחים לצרוך בארוחה רגילה. נסו לגגל על היתרונות הבריאותיים של תרד / פטרוזיליה / סלק / כרוב / קייל (או באנגלית KALE – כרוב העל האובר-היפסטרי שהחל לבצבץ גם בארץ לאחרונה) – ותבינו.

אבל כדי לעשות לכם קצת סדר, הנה ההמלצה הראשונית והכי פשוטה, שיוצאת גם הכי טעימה ועדינה:

אני אוהבת להוסיף לנוסחה גם חצי לימון שאני מעיפה לו את כל הקליפה עם סכין קטנה (כולל החלקים הלבנים) – תכף יגיע הסבר.

על בסיס הנוסחה הזו אפשר להתחיל להשתגע ולהוסיף מכל הבא ליד.
אוקיי, אוקיי, אז בואו נעצור רגע לשאלות ביניים -

אז למה בכל זאת מוסיפים מים?
כי בניגוד למסחטת הירקות הקשים היקרה והמסורבלת, לבלנדר המצוי קשה להתמודד עם כל כך הרבה מוצקים בבת אחת. קצת מים על ההתחלה יעזרו לו להתחיל עם הטחינה כך שהתערובת לא תיתקע כל שנייה ותצטרכו לחלץ אותה מהשוליים. כל הטעם והויטמינים של הפירות והירקות יוצאים החוצה למים (כי הרבה מהויטמינים מסיסים במים, ואלה שמסיסים בשומן יצאו גם הם אם תוסיפו קצת שומן לתערובת המיץ – נניח כמה אגוזי מלך, או טיפה חמאת בוטנים או שקדים). עוד תפקיד חשוב שהמים ממלאים הוא איזון טעמים. מיץ טהור של פטרוזיליה או תרד לא יערב לליבם של רוב בני האנוש שאני מכירה. אבל כשמדללים אותו עם קצת מים, ומאזנים אותו עם טעם מוכר ומתוק של מיץ תפוחים ביתי, הוא הרבה יותר ידידותי למתחילים כמונו.

חדשים בעסק? מפחדים מהטעם?
אל דאגה. בחרתי את המתכונים הללו בדיוק כך שיאזנו בין בריאות לטעם חמוץ-מתוק עדין ונהדר, שיערב גם לחיכם של לאנשים שחושבים שהם לא אוהבים "מיץ ירוק". אם אתם בכל זאת רוצים לרכך את המכה ולהתחיל יותר באיזי, הדרך הכי טובה לאזן את טעמו של המיץ הוא פשוט לקרב אותו יותר לטעם של לימונדה – ולהוסיף אקסטרה מיץ לימון וסוכר (או דבש, או מייפל, או אגבה) לפי הטעם. רוצים שהילדים יתחברו? הגניבו פנימה כמה טיפות וניל, ושווקו את המיץ תחת שמות יצירתיים כמו "המפלצת הירוקה" או אפילו "מיץ פטל מלכותי של נסיכות / מסיבות תה" (אנא עארף?). את התוספות המיוחדות כמו פטרוזיליה וקייל, יוסיפו המתקדמים שלא מסתפקים ברק "קצת בריא".

יתרונות המיץ הסחוט
בגלל הסינון, והעובדה שכל הסיבים נשארים בחוץ, המיץ טס בטיל דרך מערכת העיכול וכל הוויטמינים והמינרלים שלו נספגים במהירות שיא. תהליך הטחינה והסחיטה גם מאפשר לכם לצרוך בקלות כמות גדולה של ירקות ופירות שהייתה יכולה להיות מייגעת לאכילה סתם כך, במיוחד אם אתם לא חובבי ירקות באופן כללי. שימו לב שהמיץ הבסיסי מתוק באופן טבעי בגלל התפוח ולא צריך להוסיף לו סוכר.

הטריק של סינון הרסק הטחון במגבת מדמה את הפעולה שמבצעת מסחטת פירות קשים מקצועית. הכי פשוט לסנן עם בד כותנה (כמו מגבת מטבח, או בד חיתול, או חולצת טריקו ישנה ונקייה) ופשוט לכבס אחרי (במכונה, או ידנית תוך 2 דקות). אבל אם אתם מחפשים פתרון יותר פרקטי ויום-יומי, השתמשו במגבות נייר רב-פעמיות, כדוגמת "סנו רב מגבת" (כ-15 ₪ לגליל שיספיק לכם לכ-60 כוסות מיץ ענקיות) , או החיקוי המקביל הזול שלו של מותג הסופרמרקט החביב עליכם. המגבות הנ"ל נמכרות בזיל הזול בגלילי ענק, עומדות בגבורה בלחץ הסחיטה, ונזרקות לפח בתום השימוש (אם מתעקשים, אפשר לנקות אותן ולהשתמש כמה פעמים).

מגבות נייר חד פעמיות רגילות לא מתאימות כאן כי הן נקרעות (גם אם משתמשים בכמה שכבות, זה פשוט לא עובד טוב). אם אין לכם בד או מגבת כדי לסנן, אפשר פשוט להעביר דרך מסננת דקה רגילה מבלי ללחוץ על המוצקים כדי שהמיץ יישאר חלק ונעים לשתייה. בלי הסחיטה האינטנסיבית עם המגבת תאבדו קצת מיץ בדרך, אבל זה עדיף מלנסות לשתות רסק דלוח מלא גושים. לא כיף.

שימו לב – מומלץ לשתות את כל המיצים תוך 20 דקות מרגע הכנתם כדי להנות ממקסימום וויטמינים ומינרלים (ועדיף על בטן ריקה. אבל לא חובה). אם אתם רוצים לחסוך זמן, חתכו מראש את כל הירקות ושימו בקערת הבלנדר במקרר ערב קודם. למחרת רק הוסיפו מים, טיחנו וסננו. אם לא יעזור בית דין ואין לכם זמן לדברים כאלה על הבוקר, סחטו מראש ושמרו במקרר. חלק מהוויטמינים ילכו לאיבוד, אבל זה עדיין עדיף על כלום.

תאלתרו!
התייחסו למתכונים הללו רק כנקודת התחלה. הוסיפו או החסירו מרכיבים ותוספות לפי הטעם ולפי המצאי במקרר: ג'ינג'ר (טרי או מסוכר), פטרוזיליה, בזיליקום, אגוזים מכל הסוגים, פירות יבשים, ושלל פירות וירקות (גזר! אפרסק! סלרי! מנגולד! אגסים! תפוזים!). רק לטחון עם מעט מים (ולקלף, אם הקליפה מרה), לסנן, ולשתות לרוויה. אני ממליצה תמיד לכלול תפוח וכוס מים בבסיסו של כל אלתור.

פרי + נענע + לימון = חגיגה!
אם אתם לא בעניין של מיצים יוצאי דופן או בריאים יותר מידי, לכו על הנוסחה המנצחת לעיל והכינו לכם מיץ אננס (אפילו מאננס משומר), אבטיח, או ענבים טרי וביתי. יאמי! פשוט טוחנים עם קצת מים (או מיץ פרי), נענע ולימון מנוקה מהקליפה (תכף הסבר), מסננים כרגיל, ושותים בכיף.

אז איך תכל'ס עושים את זה? הנה ככה:

מיץ ירוק בסיסי למתחילים
כמה שלוקים מהשיקוי המרהיב ותרגישו כאילו הכניסו לכם בטריות. מדובר במשקה אנרגיה לכל דבר – והטעם? כמו לימונדת עשבי תיבול מרעננת. תרגישו חופשי להוסיף או לגרוע לפי המצאי בבית, או לפי הבטחון. בהתחלה קצת מפחדים, אבל אחרי שרואים שזה טעים, אפשר להתחיל לאלתר ולהוסיף עוד דברים ירוקים! הכמות המתקבלת: כ-2 כוסות מיץ (בשבילי זו מנה אחת).

המרשם הראשוני הבסיסי שראיתם למעלה הגיע מהבלוג הנ"ל, אבל בעיני תוספת של חצי לימון עושה את כל ההבדל (מומלץ!!!!). כל השדרוגים (+) אופציונלים לגמרי:

חותכים גס תפוח ירוק גדול.

אין צורך להסיר את הקליפה או את הגרעינים, אבל את הגבעול כן צריך להעיף. לחתוך מספיק רק שיהיה לבלנדר קל יותר להתחיל לעבוד.

נסיר את הקרום מחצי לימון כך שישאר רק בשר הפרי. קודם מתחילים עם השפיץ על ידי כך שפשוט מנסרים את כל הכיפה העליונה (בערך ס"מ):

ואח"כ פשוט מנסרים לגובה הפרי כדי להעיף כמה שיותר מהקליפה (כולל החלק הלבן המר), ולבזבז כמה שפחות מבשר הפרי עצמו:

אל תפחדו מהגרעינים ואל תעבדו קשה מידי על להעיף אותם. בסוף נשארים עם כזה דבר:

אפשר במקום זה גם לסחוט את המיץ של הלימון ולהוסיף למיץ, אבל בעיני הרבה יותר יעיל פשוט לקלף עם סכין ולטחון, כי הרי הכל עובר סינון בסוף.

שמים בבלנדר את קוביות התפוח ובשר הלימון יחד עם כוס אחת של מים. אני אוהבת ג'ינג'ר ולכן מוסיפה גם פרוסה דקה ממנו. לא חובה!

המים יעזרו לעסק להטחן כמו שצריך:

אחרי כמה שניות, כשכל הקוביות התרסקו, אפשר לעצור רגע ולדחוס לתוך הרסק את הירוקים.

הבסיס הוא כוס אחת דחוסה של עלי תרד (מומלץ בייבי תרד, הרך והעדין, אם מוצאים. אבל עובד עם תרד רגיל), אבל אני מוסיפה גם פטרוזיליה (לא חובה).

טוחנים את הכל טוב טוב יחד:

וממשיכים לטחון עד שהוא חלק וירוק, כ-15 שניות.

עכשיו מכינים בצד קערה (כאן אני משתמשת בקערת המיקסר), מניחים מעליה מסננת מכל סוג:

מרפדים את המסננת בבד כותנה נקי או במגבת רב פעמית:

אם אין בד או מגבת לסינון, כאמור, אפשר להסתפק רק במסננת דקה, ומבלי לדחוס את המוצקים דרכה יותר מידי. משיג את אותה מטרה, רק יתקבל פחות מיץ.

מוזגים פנימה את הרסק.

בזמן שהמיץ מתחיל לטפטף לו דרך המגבת אני בדרך כלל ניגשת לכיור לשטיפה מהירה של מיכל הבלנדר. אפילו לא חובה סבון. כל עוד עושים את זה מיד הוא נשטף פרפקט תוך פחות מ-10 שניות.

אוספים את שולי הבד או המגבת, חופנים אותם בהידוק של אגרוף, וסוחטים היטב את המיץ לתוך קערה.

מועכים ולשים קצת את המוצקים שבמגבת כדי לסחוט מקסימום מיץ לתוך הקערה. בסוף מה שנשאר במגבת נראה ככה:

קצת דומה לסיבים שנשארים במסחטת המיצים המקורית. הם די יבשים וחסרי טעם, ומרת'ה אפילו פעם אמרה שהיא ניסתה לתת את זה לתרנגולות שלה והן לא נגעו בזה (מרת'ה גם שותה מיץ ירוק כל בוקר, איך לא). אני יודעת שאתם מצפים שאתן פה איזה שימוש קסם לסחל'ה הזה, אבל אין לי. אם אתם מתעקשים, מניחה שאפשר להוסיף לזה ביצים וקמח וללבב לביבות. לא, אני לא באמת אמרתי את זה הרגע.

בקיצור, את המיץ המתקבל מוזגים מהר מהר לכוס יפה וגבוהה. שותים ואומרים "אהההה".

שדרוגים (למתקדמים)! אני מכינה את המיץ הזה כל בוקר, והתחלתי להוסיף לשלי גם חופן נאה של פטרוזיליה (כולל גבעולים, בערך רבע חב' פטרוזיליה – סופר בריא!), פרוסה דקה של ג'ינג'ר (אין צורך לקלוף) ואם במקרה יש לי, אז גם עלה גדול של קייל (בלי הגבעול). טעים! אפשר גם להחליף את כל התרד בכמות זהה של קייל קצוץ דק, או מנגולד, אבל התרד הכי עדין בטעמו. אפשר גם להחליף את כוס המים בשני מלפפונים (אין צורך לקלוף), אבל טעמם יהיה מורגש יחסית, אז קחו זאת בחשבון.

מיץ סלק והפתעות

מילים רבות נכתבו בשבחו של הירק הפחוס והכעור, ועל כמה שמדובר למעשה בסופר-ירק, שבכוחו לרפא כל מחלה וכל מכאוב. אך צבעו המתעתע של המיץ היפהפה הזה די מוכר את עצמו. הטעם המתקתק הטבעי של הסלק משתלב עם הלימון והתפוח למעין משקה חמוץ-מתוק מתובל, מרווה להפליא, וממש "רגיל" ולא מוזר בטעמו. התוספת הקטנה של הכרוב הסגול לא חובה, אך כמעט ולא מורגשת בטעם ומוסיפה המון בריאות וצבע. הכמות המתקבלת: כ-2.5 כוסות מיץ. טוחנים בבלנדר חצי סלק בינוני, קלוף וחתוך גס, יחד עם תפוח ירוק גדול חתוך גס, חצי לימון מנוקה מקליפתו, וכוס מים. כשנוצר בבלנדר רסק קוצצים דק דק רבע כרוב סגול קטן (או שמינית כרוב סגול גדול) וטוחנים פנימה. מרפדים מסננת בבד כותנה נקי או במגבת רב פעמית ומוזגים פנימה את הרסק. אוספים את שולי הבד או המגבת וסוחטים היטב לתוך קערה. אם יש הרבה רסק ורואים שהוא הולך למלא את הבד לגמרי, מוזגים רק חלק ממנו, סוחטים, נפטרים מהשאריות היבשות, ואז מוזגים וסוחטים את השאר. מוזגים את המיץ המתקבל לכוס יפה וגבוהה ושותים לרוויה.

שדרוגים! פרוסה דקה של ג'ינג'ר תלך פה נהדר. אפשר גם לזרום עם המוטיב הסגול ולזרוק פנימה חופן נאה של פירות יער טריים או קפואים (ובמקרה זה מומלץ לאזן אותם עם קצת סוכר או דבש). גם גזר קלוף וקצוץ גס יתקבל בברכה!

מיץ מלון ומלפפון
אחרון חביב, גרסת הלייט של מיצי הירקות, עם טעם עדין, מתקתק, ומרענן כהוגן. צבעו הצהצהב וטוב המראה ירכך גם את ליבם של סרבני הבריאות הקשוחים ביותר. ואם יש ספק, אז כמה כפיות דבש וכמה טיפות תמצית וניל יעלו את סיכויי ההצלחה. הכמות המתקבלת: כ3.5 כוסות מיץ. קולפים וחותכים לקוביות חצי מלון קטן ובשל (אין צורך להפטר מהגרעינים, להיפך – הם מעשירים את המיץ בחלבון וחומצות שומן בריאות שיסייעו בספיגת הוויטמינים), ומסירים את הקרום מחצי לימון כך שישאר רק בשר הפרי (אפשר גם לסחוט את המיץ ולהוסיף במקום). חותכים מלפפון אחד בינוני גס (אין צורך לקלוף). טוחנים את קוביות המלון, המלפפון והלימון בבלנדר יחד עם חצי כוס מים. אם רוצים, אפשר לטחון פנימה גם חופן נאה של עלי נענע / בזיליקום / לואיזה, אם יש. מרפדים מסננת בבד כותנה נקי או במגבת רב פעמית ומוזגים פנימה את הרסק. אוספים את שולי הבד או המגבת, וסוחטים היטב לתוך קערה. אם יש הרבה רסק ורואים שהוא הולך למלא את הבד לגמרי, מוזגים רק חלק ממנו, סוחטים, נפטרים מהשאריות היבשות, ואז מוזגים וסוחטים את השאר (אם מנסים לסחוט כמות גדולה מידי בבת אחת, הרסק ימצא דרך לברוח החוצה לתוך הקערה). מוזגים את המיץ המתקבל לכוס יפה וגבוהה ושותים בהנאה.

שדרוגים! אפשר להחליף את חצי כוס המים בחצי כוס מיץ שאוהבים (עדיף 100% מיץ ולא הנקטרים המסוכרים והדביקים שנמכרים בקרטונים) – נניח, תפוזים, תפוחים, או אפילו לימונדה.

ולסיכום -
מילה אחרונה בשבחם של המיצים המעולים הללו – ממליצה בחום על הסרט "שמן, חולה, כמעט מת" של איזה בחור אוסטרלי אחד שהחליט יום בהיר אחד שנמאס לו להיות שמן וחולה אז החליט לעשות את מה שכולם עושים היום – הלך להסתובב ברחובות אמריקה, וראיין אנשים רנדומליים לדוקומנטרי שעשה על עצמו. תוך כדי שהוא בדיאטת מיצים רצחנית. הסרט רחוק ממושלם, ואפילו יורד קצת נמוך, אבל יש בו כמה קטעים מבריקים שמצדיקים לגמרי את הצפייה.

יש גם את הבלונדה הזו כריס קאר, שטוענת שניצלה מסרטן בזכות המיץ הזה, אבל היא קצת הזויה בעיני (והופ! בדיוק תרגמו את הספר שלה לעברית).

מצאתם עוד אלתורי מיץ מגניבים? ספרו לי בתגובות!

פינת התכל'ס
להכנת מיץ בסיסי, קוצצים גס וטוחנים את כל המרכיבים בבלנדר יחד עם כמות המים המצויינת, מוזגים בהדרגה למסננת מרופדת בבד כותנה או נייר מגבת רב פעמי (חד פעמי לא עובד), סוחטים היטב, משליכים את השאריות היבשות ושותים את המיץ לרוויה.

מיץ ירוק: 1 תפוח + 1 כוס דחוסה תרד טרי + 1 כוס מים (אפשר גם חצי לימון מקולף / פרוסת דקה ג'ינג'ר / חופן קטן פטרוזיליה)
מיץ סגול: 1 תפוח + חצי סלק קלוף + חצי לימון קלוף + כוס מים (אפשר גם ג'ינג'ר ונתח קטן של כרוב סגול קצוץ דק)
מיץ צהוב:  חצי מלון קטן קלוף, כולל הגרעינים + מלפפון אחד + חצי כוס מים (אפשר גם חופן עשבי תיבול).

אוף טופיק
אני בהפסקה של 10 ימים מרוטינת המיץ הירוק שלי כי אני כרגע בעיצומו של סיור קולינרי בטייפה באירוח ממשלת טאיוואן. אם יש לכם המלצות בשבילי (בהמשך לבקשתי בפייסבוק) לדברים טעימים בעיר שהסיור עשוי לפספס, אשמח לשמוע בתגובות!